"מה הן הדרכים בהן מבקשים אנשים להיות מאושרים ולהרחיק מכאוב מעל עצמם" שואל פרויד בספרו תרבות ללא נחת. שלוש הסדרות שבתערוכה בוחנות דרכים אלו ומשקפות את משאלת האושר שהוחמצה.

בסדרה: אגדות מבוגרות אשליית האושר נבחנת באמצעותם של גיבורי אגדות ילדותנו, שכמונו הלכו ובגרו במהלך השנים. בסדרה זו מוחלפת זהותם של גיבורי האגדה . הסיפורים המוכרים אינם מוכרים יותר. דמותי פולשת למרחבי האילוזיה האגדתית, בדמותם של גיבוריה. בסיפור עלילותיה של בת דמותי, האגדה נעלמה ואיננה. העבודות מותירות תחושה עמומה של איווי שלא הושג. הדימויים המוכלאים ארוגים זה בזה במערכת סימנים אישית השואבת את השראתה ממקורות שונים ספרותיים, אמנותיים, מיתולוגיים ומן החיים עצמם.

לסדרה Gaa`gua(געגוע) פנים כפולות. מערכת צפנים אישית, המבוססת על מוטיבים חוזרים ונשנים וסיפורה של ארץ ישראל. מוטיבים אלה מופיעים בעבודות שונות בתקופות שונות. בין המוטיבים הדומיננטיים מצויים הכדים, הזאב והפיל, ספינות המפליגות בנופי ים רחוקים ונופיה של ארץ ישראל. תולדותיה של החוויה הישראלית בסדרה זו, שזורים בחוויה האישית שלי: חיים ומוות, הצלחה וכישלון, געגוע טמיר ואהבה רבה לאוויר, לחום לנופים השחונים - לישראליות. הסדרה בעלת אופי מחזורי. תחילתה בשבר שאוחה מחדש, בניחוח הישראלי, בזהות היהודית, בהבל ואבל. חותמת את הסדרה העבודה שברים פורחים ,עבודה שמשמעותה כפולה: הבל הבלים הכל הבל, לצד הרצון לגלות מחדש מתוך השברים הפורחים באוויר את סוד האושר.

מוטיב הבית כמקום, כקוסמוס, כדבר הבלעדי שחיי ארוגים בו לטוב ולרע הוא נושא הסדרה השלישית: הנדסאפ (ידים למעלה). בסדרה זו לשם המשחק ששחקנו בילדותנו תפקיד כפול. תזכורת לזמנים שהיו, לנאיביות ולחלומות אך גם לכניעה, לוויתור, להשלמה. יותר מכל עוסקת הסדרה במשפחה, בבית בעוצמה החבויה, מקור הכוח ממנו מסתעפים כל שאר עיסוקי.